כשאתה נשמט, גם הוא נשמט.

‏דקה נחשבת ליד השולחן כשהמצלמה ראתה אותך בה. השעות שלמטה הן הדקה הראשונה והדקה האחרונה מסוג זה. דקות שבהן המצלמה כבויה, ה-Mac ישן או המסך נעול לא נספרות.

‏דקות ליד השולחן שבהן נגעת במקלדת או בעכבר ב-15 השניות האחרונות. נקרא מ-macOS בלי שום הרשאה: רק “כמה זמן עבר מהמגע האחרון”, אף פעם לא המקשים עצמם. קריאה וחשיבה נחשבות פעילות; הפסקה ארוכה לא.

‏הפסקה היא 5 דקות ומעלה שבהן לא היית ליד השולחן, ואני סופר אותה אחרי שחזרת. יציאה של יותר משעתיים היא לא הפסקה אלא פיצול של היום. זמן שבו המצלמה כבויה לא נספר לשום כיוון, וגם היציאה האחרונה של היום היא לא הפסקה.

‏מה נמדד ‏כמה הראש והכתפיים שלך נמצאים מתחת לייחוס שמדדת, כפי שהמצלמה רואה. המספר הוא הזמן שבו היית מתחתיו. זה לא אומר דבר על עמוד השדרה שלך; זה מראה כמה זמן היית שמוט לעומת הרגיל שלך.

‏ברצועה ‏יציבה דקה אחרי דקה: כתום כשהראש והכתפיים שלך היו באופן בולט מתחת לייחוס, ירוק כשלא. דקות שבהן לא היה אפשר למדוד יציבה מקבלות את הפס האפור הנמוך. הרצועה מראה מתי זה קרה; הסך הכול נמצא בקצה תווית השורה.

‏מה שראיתי בדקות ובתזכורות של היום. אין ציון ואין השוואה לימים אחרים. שורות שמתחילות ב“דפוס:” מצביעות על מה שחזר על עצמו בימים האחרונים.

‏עבודה ‏השורות האלה מגיעות משני דברים ש-macOS נותן בלי הרשאה: איזו אפליקציה בחזית וכמה זמן עבר מאז שנגעת במקלדת או בעכבר. כותרות חלונות, אתרים ומקשים לעולם לא נקראים. אפשר לכבות את שניהם בהגדרות; הנתונים נשארים ב-Mac הזה.

‏עיניים ‏את העיניים אפשר למדוד רק כשהפנים שלך נראות, האור מספיק והראש שלך פונה למצלמה. מספרי המצמוץ מבוססים רק על הזמן הזה. כשהוא מכסה רק חלק קטן מהיום, אני אומר את זה במשפט הראשון.

‏לאן הלך הזמן ליד השולחן: האפליקציות שהיו בחזית הכי הרבה זמן, עם מה שקרה ליציבה ולמצמוץ שלך בזמן שכל אחת הייתה פתוחה, לצד הנתונים של כל היום. רק שם האפליקציה נקרא, אף פעם לא כותרות חלונות, אתרים או מקשים. עמודות היציבה והמצמוץ מתמלאות רק לאפליקציות שהיו פתוחות 20 דקות לפחות; אחרת מופיע מקף. שורת כל היום נותנת את הנתונים הכוללים של היום. הכול נשאר ב-Mac הזה.

‏השבוע הקלנדרי, יום אחרי יום: הזמן ליד השולחן בכל יום, כשהחלק שבו היציבה דרשה תשומת לב למעלה והחלק שבו היציבה לא נמדדה למטה. המשפטים משווים רק לשבועות הקודמים שלך; אין ציון ואין יעד.

‏הדקות שבהן המצלמה ראתה אותך ליד השולחן באותו יום. דקות שבהן המצלמה כבויה, ה-Mac ישן או המסך נעול לא נספרות, וגם לא הפסקות שסימנת מהתפריט.

‏דקות ליד השולחן שבהן נגעת במקלדת או בעכבר ב-15 השניות האחרונות. נקרא מ-macOS בלי שום הרשאה: רק כמה זמן עבר מהמגע האחרון, אף פעם לא המקשים עצמם. קריאה וחשיבה נחשבות פעילות; הפסקה ארוכה לא.

‏דקת ריכוז: אתה ליד השולחן, פעיל לפחות בחצי מהדקה, ולכל היותר מעבר אחד בין אפליקציות. רצפים של 10 דקות ומעלה הם רצפי ריכוז; רווח של דקה אחת לא מפצל רצף. המספר הוא סכום הרצפים של אותו יום.

‏כמה פעמים השתנתה האפליקציה שבחזית באותו יום, בסך הכול. רק שם האפליקציה שבחזית נקרא, אף פעם לא כותרות חלונות או מה שבתוכן. המספר גדל יחד עם הזמן ליד השולחן, אז כדאי לקרוא אותו לצד השורה “ליד השולחן”. סיכום היום מראה את אותו מספר שעה אחרי שעה.

‏הפסקה היא 5 דקות ומעלה שבהן לא היית ליד השולחן, ואני סופר אותה אחרי שחזרת. יציאה של יותר משעתיים היא לא הפסקה אלא פיצול של היום. גם הפסקות שסימנת מהתפריט נספרות כאן.

‏מתוך הדקות שבהן אפשר היה למדוד יציבה, החלק שבו הראש והכתפיים שלך היו באופן בולט מתחת לייחוס שמדדת. כפי שהמצלמה רואה; זה לא אומר דבר על עמוד השדרה שלך.

‏מתוך הדקות שבהן אפשר היה למדוד מרחק, החלק שבו הפנים שלך היו קרובות למסך באופן בולט לעומת הייחוס — נמדד לפי המרווח בין העיניים בתמונה.

‏מצמוצים לדקה, נספרים רק בזמן שאפשר היה למדוד את העיניים. במנוחה רוב האנשים ממצמצים בערך 15 עד 20 פעמים בדקה; בעבודה מול מסך זה יורד לא פעם לשליש מזה. כאן עדיף שהמספר יהיה גבוה. אם נמדדה פחות מדקה, מופיע “–”.

‏ההרגל של 20-20-20: בערך כל 20 דקות, מבט למרחק במשך 20 שניות. המספר הוא כמה פעמים באמת עשית את זה באותו יום, כפי שהמצלמה ראתה. תזכורות לא נספרות.

‏דקות בשיחה: אפליקציית ועידה בחזית, או תהליך אחד שמשתמש במיקרופון וברמקול בו-זמנית. שיתוף מסך לבדו לא נספר כאן, כי ייתכן שאף אחד לא מדבר. הצליל עצמו לעולם לא נקרא, רק אילו תהליכים מחזיקים אותו פתוח.

‏מה נמדד ‏הדקות שבהן המצלמה ראתה אותך ליד השולחן באותו יום. דקות שבהן המצלמה כבויה, ה-Mac ישן או המסך נעול לא נספרות, וגם לא הפסקות שסימנת מהתפריט.

‏ברצועה ‏הרצועה מראה את היום שלך, שעה אחרי שעה. ‏צורת היום: דקות מלאות הן הדקות שבהן המצלמה ראתה אותך, והרווחים הם דקות שבהן לא היית ליד השולחן. להפסקה יש פס משלה, והקטע שסימנת מהתפריט מפוספס. כשהמצלמה כבויה לא ידוע אם היית ליד השולחן, ולכן אותן דקות מקבלות את הפס המקווקו.

‏מה נמדד ‏כמה הפנים שלך קרובות למסך לעומת הייחוס — נמדד לפי המרווח בין העיניים בתמונה. המספר הוא הזמן שבו היית קרוב באופן בולט. הרצועה מראה מתי זה קרה.

‏ברצועה ‏מרחק דקה אחרי דקה: כתום כשהפנים שלך היו קרובות למסך באופן בולט לעומת הייחוס, ירוק כשלא. דקות שבהן לא היה אפשר למדוד מרחק מקבלות את הפס האפור הנמוך. הרצועה מראה מתי זה קרה.

‏מה נמדד ‏מצמוצים לדקה, נספרים רק בזמן שאפשר היה למדוד את העיניים. במנוחה רוב האנשים ממצמצים בערך 15 עד 20 פעמים בדקה; בעבודה מול מסך זה יורד לא פעם לשליש מזה. כאן עדיף שהמספר יהיה גבוה. המספר מדווח בלבד; הוא לא קובע יעד.

‏ברצועה ‏השורה הזאת לא מראה כמה מצמצת; היא מסמנת את הדקות שבהן הזכרתי לך למצמץ. אני לא ממציא סף לקצב המצמוץ; הקצב עצמו הוא המספר שבקצה תווית השורה.

‏מה נמדד ‏מצמוץ נספר כמצמוץ שלא נסגר עד הסוף כשהרגע הצר ביותר שלו לא מתקרב מספיק למידת העין הפקוחה שלך מהדקות האחרונות. אמת המידה היא אותה מדידה מתעדכנת; ערך של עין עצומה מהייחוס מדייק אותה, אבל הוא לא חובה. מצמוץ שנסגר עד הסוף פורש את סרט הדמעות על פני העין. כאן עדיף שהמספר יהיה נמוך; אם בפרק זמן מסוים זה עובר את המחצית, אני מזכיר לך. אני קובע את זה רק אחרי שראיתי מספיק מצמוצים בבירור. הפסקה של חמש דקות ומעלה מתחילה את החלון מחדש.

‏ברצועה ‏מצמוץ נספר כמצמוץ שלא נסגר עד הסוף כשהרגע הצר ביותר שלו לא מתקרב מספיק למידת העין הפקוחה שלך מהדקות האחרונות. היחס נקרא מהחלון שמסתיים באותה דקה, לא מהדקה לבדה: כשנראו בבירור לפחות שמונה מצמוצים, הדקה ירוקה או כתומה. דקות שבהן לא היה אפשר למדוד את העיניים נשארות בפס האפור הנמוך ולא מקבלות הכרעה מהשכנות שלהן. חמש דקות בלי מדידה — לא ליד השולחן או עם מצלמה כבויה — מתחילות את החלון מחדש.

‏מה נמדד ‏ההרגל של 20-20-20: בערך כל 20 דקות, מבט של 20 שניות למרחק של כ-6 מטרים (20 רגל). המספר הוא כמה פעמים באמת עשית את זה, כפי שהמצלמה ראתה. כאן עדיף שהמספר יהיה גבוה. ברצועה, סימן כהה הוא מבט אמיתי למרחק; כתום הוא תזכורת.

‏ברצועה ‏סימן כהה הוא דקה שבה באמת הסתכלת למרחק; כתום הוא דקה שבה אני הזכרתי לך. אלה שני דברים שונים: אחד מראה מה אתה עשית, והשני מה אני עשיתי. המספר שבקצה תווית השורה סופר רק את שלך.

‏מה נמדד ‏דקת ריכוז: אתה ליד השולחן, פעיל לפחות בחצי מהדקה, ולכל היותר מעבר אחד בין אפליקציות. רצפים של 10 דקות ומעלה הם רצפי ריכוז; רווח של דקה אחת לא מפצל רצף. המספר הוא סכום הרצפים של אותו יום.

‏ברצועה ‏גובה מלא הוא רצף ריכוז: אתה ליד השולחן, המקלדת או העכבר בשימוש לפחות בחצי מהדקה, יש לכל היותר מעבר אחד בין אפליקציות, וזה נמשך עשר דקות לפחות. הסימן המפוספס הוא דקה עם שלושה מעברים בין אפליקציות או יותר. על הקטעים הריקים אני לא טוען כלום; העבר עליהם את הסמן כדי לראות מה קרה באותה דקה.

‏מה נמדד ‏דקות בשיחה: אפליקציית ועידה בחזית, או תהליך אחד שמשתמש במיקרופון וברמקול בו-זמנית. שיתוף מסך לבדו לא נספר כאן, כי ייתכן שאף אחד לא מדבר. הצליל עצמו לעולם לא נקרא, רק אילו תהליכים מחזיקים אותו פתוח.

‏ברצועה ‏גובה מלא הוא דקה שרובה עברה בשיחה: אפליקציית ועידה בחזית, או תהליך אחד שמשתמש במיקרופון וברמקול בו-זמנית. שיתוף מסך לבדו לא נספר כאן. אפור אומר שבאותו רגע לא היה אפשר לשאול את השאלה. הצליל עצמו לעולם לא נקרא, רק אילו תהליכים מחזיקים אותו פתוח.

‏החודש הקלנדרי, יום אחר יום: הזמן ליד השולחן בכל יום. יום ללא מדידה נשאר ריק. מתחתיו שורות טבלת השבוע, שבוע אחר שבוע. המשפטים משווים רק לחודש הקודם שלך; אין ציון ואין יעד.